4 במאי 2012

פסטה עם שרימפס ביוגורט ושמן כמהין

שרימפסים, כשאני משלבת אותם בארוחה, ולא משנה איך, אצל ילדיי זה נחשב שהשקעתי. אז יוצא שאצלנו אוכלים די הרבה פירות ים. בדרך כלל אני נוהגת לקנות שרימפסים טריים כשגיא (משלדג ברמת אביב ג' ) מבטיח לי שהם עוד היו חיים באותו בוקר. לאחרונה גיליתי יבוא של שרימפסים קפואים של חברה בשם "קינגפישר", מקפיאים אותם נאים ועטופים בשכבת קרח דקה. אין מילים כמה שהשרימפסים האלו טעימים, עסיסיים, ענקיים ולשמחתם של ילדי  - נטולי זנבות. בשקית יש קילו של שרימפסים והתאמתי את המתכון כך שהשתמשתי בכל השקית. (את השרימפס האלו אני קונה ב"דלישס" בנאות אפקה ואפשר גם להשיג בסניפי "טיב טעם").


3 במאי 2012

טירמיסו, של טלי


אני (רונה) שמחה שהמנה הזו הגיעה ל"מטבח של סיון". לטירמיסו הזה התוודיתי בפעם הראשונה אצל טלי בכבודה ובעצמה.
היה זה בוקר שבת, ישבנו אצל טלי כהרגלינו לארוחת בקר, קפה, אח"כ אלכוהול, תשבצים, פיצוחים, ושכבר היה נדמה לנו שזהו, הגיח ה"דבר הזה" לשולחן וכאילו אמר: "נראה אתכן עכשיו".
כפיות התחילו להתעופף מאחת לשניה, כולן התמקמו קרוב, ובדקות ספורות, באלוהים שבשמים...כלום!
עכשיו תראו חברים...אני, למשקל המופלא שלי לא הגעתי מהתנפלות על בר סלטים ולא משתיית עשב חיטה...אני נתקלתי בטירמיסו אחד או שניים בחיי, זה המוביל, חד משמעית.
אין פה שום סיבוך. תכינו מראש הכל, שתי "הקצפות" (בקטנה), ומה שנשאר זה להרכיב. אי אפשר להפסיק לאכול את זה...קליל קליל, כמו שרק האיטלקים (וטלי שלנו) יודעים!
בתאבון חברים שלי.

30 באפריל 2012

סינטה של עגלה, מעל תפוחי אדמה מעוכים

זו היתה תגלית השנה של 2010. לפני שנתיים, בפעם הראשונה, בצהרי שבת אחת נינוחה, כשסיון היתה אמונה שוב על ארוחת הצהרים, זה קרה. "תראו מה יש בתנור" היא אמרה..."עגלה"... מישהו מלמל משהו, והיא חידדה, "לא עגל, עגלה".
אני חייבת להגיד שלא הרגשתי נח לרגע, (רק לרגע), והנה אני פותחת את זה: לא תמיד חייבים לדייק בסמנטיקה סיון! חשבתי אז, שהייתי מרגישה הרבה יותר טוב לאכול את העגל מאשר את העגלה... כמו את החזיר, כמו את העוף, כמו את הסטייק, כמו את הכבד, כמו את הכבש ואפילו כמו את הדג... ועכשיו, זה מזיז אותי בעצבנות, באי נוחות, שאני, נקבה (גם כן סוג של עגלונת) צריכה לאכול את אחותי, שתפסתי עליה "פור" ורק "ביש מזל" הכניס אותה לתנור והשאיר אותי בחוץ.
הריח שמתפשט בבית זה משהו שאני אפילו לא אתחיל לתאר לכם, אני רק ארמוז על ריח כזה שאתם יכולים לבטוח בו, ריח שממש "מסגיר" את המזון שתכף יבוא אצלינו ,ישמח אותנו וישכיח מאיתנו כל טיפת חמלה שהיתה בנו. ומכיוון שריח הוא זכרון, את הבשר "לא עגל, עגלה" הזה, לא תשכחו עד לנשימה האחרונה שלכם.
דרגת קושי: אפס. .. מדליית: זהב!
בתאבונצ'יק.