7 במאי 2012

מרק שמביא זיכרונות מתאילנד

הנה ווידוי קטן, שאולי אחריו "יירד" לכם ממני לגמרי, אבל אני אקח את הריסק כי אני בטוחה שזה זמני.
עד לפני שנה לא סבלתי באופן כללי את המאכל שנקרא "מרק"... לא הבנתי את הקונספט של נוזל רותח ומהביל, בתוכו יש כל מיני דברים (שלא בטוח שאת כולם אני אוהבת), מאכל שאוכלים מאד מאד לאט, מזיעים בדרך וממלמלים כל מיני מלמולים של הנאה בין "פו" ל"פו". אמה מה...פתאם חלה תפנית אצלי בראש. ביקרתי עם כמה חברות בברלין, היו 30 מעלות, לא מעלה פחות, וסיון גררה אותי לאיזו מסעדה וויאטנאמית.
מזועזעת מסיפורי הרייך, הימלר והיטלר, כשאני מטושטשת מהחם, באפס כוחות, הגיע לשולחן מרק, שחולל את התפנית עד כדי כך, שביום למחרת התעקשתי לשוב לחיקו, וכך היה.
עכשיו תראו, וויאטנאמי, תאילנדי, הכל שטויות במיץ קוקוס, המכנה המשותף הוא שהנוזל לא סמיך ומעצבן אלא קליל, חמצמץ, עם טעמים רבים, ובתוכו אוכל הגיוני. לא מעוך, לא דייסתי, ולא מנג'ס. ככה בדיוק אני אוהבת מרק. המרק הזה מאד מאד מאד טעים, ואם תגניבו שוב מבט תראו כמה שהוא מהמם ביופיו.
לוקח להכין אותו עשר דקות, וזה, איך אני אגיד בעדינות, אם אתם לא ממש ממהרים עם ההכנה ולוקחים את הזמן.
מקנאה בכם שעוד לא טעמתם אותו, יל'א חבר'ה לייצים, הבלוג הזה בשבילכם....בתאבון!


4 במאי 2012

פסטה עם שרימפס ביוגורט ושמן כמהין

שרימפסים, כשאני משלבת אותם בארוחה, ולא משנה איך, אצל ילדיי זה נחשב שהשקעתי. אז יוצא שאצלנו אוכלים די הרבה פירות ים. בדרך כלל אני נוהגת לקנות שרימפסים טריים כשגיא (משלדג ברמת אביב ג' ) מבטיח לי שהם עוד היו חיים באותו בוקר. לאחרונה גיליתי יבוא של שרימפסים קפואים של חברה בשם "קינגפישר", מקפיאים אותם נאים ועטופים בשכבת קרח דקה. אין מילים כמה שהשרימפסים האלו טעימים, עסיסיים, ענקיים ולשמחתם של ילדי  - נטולי זנבות. בשקית יש קילו של שרימפסים והתאמתי את המתכון כך שהשתמשתי בכל השקית. (את השרימפס האלו אני קונה ב"דלישס" בנאות אפקה ואפשר גם להשיג בסניפי "טיב טעם").


3 במאי 2012

טירמיסו, של טלי


אני (רונה) שמחה שהמנה הזו הגיעה ל"מטבח של סיון". לטירמיסו הזה התוודיתי בפעם הראשונה אצל טלי בכבודה ובעצמה.
היה זה בוקר שבת, ישבנו אצל טלי כהרגלינו לארוחת בקר, קפה, אח"כ אלכוהול, תשבצים, פיצוחים, ושכבר היה נדמה לנו שזהו, הגיח ה"דבר הזה" לשולחן וכאילו אמר: "נראה אתכן עכשיו".
כפיות התחילו להתעופף מאחת לשניה, כולן התמקמו קרוב, ובדקות ספורות, באלוהים שבשמים...כלום!
עכשיו תראו חברים...אני, למשקל המופלא שלי לא הגעתי מהתנפלות על בר סלטים ולא משתיית עשב חיטה...אני נתקלתי בטירמיסו אחד או שניים בחיי, זה המוביל, חד משמעית.
אין פה שום סיבוך. תכינו מראש הכל, שתי "הקצפות" (בקטנה), ומה שנשאר זה להרכיב. אי אפשר להפסיק לאכול את זה...קליל קליל, כמו שרק האיטלקים (וטלי שלנו) יודעים!
בתאבון חברים שלי.