14 במאי 2012

כנפיים בתיבול ויטנאמי. מתכון קריספי במיוחד.



אח... כנפיים כנפיים... זה באמת מאכל שאפשר לעוף איתו לאין סוף גירסאות, שרובן, אם להודות לאמת, לא רעות בכלל.
אתם זוכרים את המרק פירות ים התאילנדי, בו סיפרתי על מסעדה ויטנאמית בברלין? יופי! אז הויטנאמים כנראה אלופים בצרופים מאד מדוייקים של מרכיבים, שרובם בסופו של דבר נשארים לנו בפה, ולא משנה מה הם עברו בדרך.
אני הייתי כשהמתכון הזה עלה על הלהבות, והלב שלי מדבר אליכם, המתכון הזה מיוחד מאד. הקרמל, שהוא לא עוד "מתוק", יש בו תכונות מדהימות. הוא נצמד לכנף ונותן בסוף בונוס של טעם קצת מעושן. הג'ינג'ר, רוטב הדגים (שאין להיבהל מהריח שלו כשהוא מתחמם), השאלוט והכוסברה, גורמים לכל העסק הזה להפוך מ"מפגש חברים" למסיבה אמיתית.
סיון חברתי היקרה, השתמשה במתכון של השף הניו יורקי ז'אן ג'ורג', מנסה בדרך כלל להתחשב ולפרסם מתכונים קלים קלים (או כמו שהיא מכנה אותם "פשוט פשוט"), אך הפעם, המאמץ הקטן של הכנת הקרמל שווה במיוחד.
עופו למטבח ותכינו.
לא לפחד מקרמל ולקנות הרבה כנפיים. כלום לא יישאר... מבטיחה!
בתאבון חברים מקסימים שכמותכם.

10 במאי 2012

בננה ספליט

בננה בננה....לא כ"כ נעים לי שאני פותחת את דבריי בעויינות קלה, אני חוששת שזה בגלל השם הדבילי שהפרי הזה קיבל , שלא מאפשר להתייחס אליו יותר מדי ברצינות ככה בפתיחה.
אפילו אתם הקוראים המסורים לא יכולים לדמיין את הבננה עם בן כיתתה האבטיח לדוגמא, שעל אף גיזרתו הלא מחוטבת, הוא תמיד בים עם החבר'ה,עולה על יאכטות, מארח לצידו גבינה בולגרית, מככב ב"פלטות פירות" בבתי מלון "דה לקס" כשהוא חתוך בפעלולנות. אין מה להגיד, יש לו כבוד לאבטיח.... בננה לעומתו לעולם לא תשב בים עם החבר'ה, היא תמיד תיכנס אחרונה לסלט פירות ולנצח ילדים קטנים, כשהם ממש ירצו לעצבן יצעקו "ננה בננה" עד שנשתגע.
מצד שני, ופה היא עולה מדרגה, היא זכתה בתואר "פצצת אנרגיה צהובה" והצילה יותר מספורטאי אחד מלהתפגר על המגרש, ובנקודה הזו אני רואה אותה באור אחר.
בקינוחים בד"כ, בגלל המרקם המיוחד שלה, האופציות מצומצמות. הקינוח הזה כיכב בדיינרים באמריקה בשנות ה 50-60 של המאה הקודמת, ואצלנו כשמסעדות סיניות היו הלהיט, בגירסה של בננה מטוגנת בבצק בירה (בחיי טעים).
כך או כך זו מנה מפנקת... בננות חמימות, גלידה, קוקוס קלוי, שוקולד. אני רוצה לראות מי לא מתנפל על זה!!!
שיהיה לכם סוף שבוע מקסים, יש לכם הכל בבית, ילא תפתיעו!

7 במאי 2012

מרק שמביא זיכרונות מתאילנד

הנה ווידוי קטן, שאולי אחריו "יירד" לכם ממני לגמרי, אבל אני אקח את הריסק כי אני בטוחה שזה זמני.
עד לפני שנה לא סבלתי באופן כללי את המאכל שנקרא "מרק"... לא הבנתי את הקונספט של נוזל רותח ומהביל, בתוכו יש כל מיני דברים (שלא בטוח שאת כולם אני אוהבת), מאכל שאוכלים מאד מאד לאט, מזיעים בדרך וממלמלים כל מיני מלמולים של הנאה בין "פו" ל"פו". אמה מה...פתאם חלה תפנית אצלי בראש. ביקרתי עם כמה חברות בברלין, היו 30 מעלות, לא מעלה פחות, וסיון גררה אותי לאיזו מסעדה וויאטנאמית.
מזועזעת מסיפורי הרייך, הימלר והיטלר, כשאני מטושטשת מהחם, באפס כוחות, הגיע לשולחן מרק, שחולל את התפנית עד כדי כך, שביום למחרת התעקשתי לשוב לחיקו, וכך היה.
עכשיו תראו, וויאטנאמי, תאילנדי, הכל שטויות במיץ קוקוס, המכנה המשותף הוא שהנוזל לא סמיך ומעצבן אלא קליל, חמצמץ, עם טעמים רבים, ובתוכו אוכל הגיוני. לא מעוך, לא דייסתי, ולא מנג'ס. ככה בדיוק אני אוהבת מרק. המרק הזה מאד מאד מאד טעים, ואם תגניבו שוב מבט תראו כמה שהוא מהמם ביופיו.
לוקח להכין אותו עשר דקות, וזה, איך אני אגיד בעדינות, אם אתם לא ממש ממהרים עם ההכנה ולוקחים את הזמן.
מקנאה בכם שעוד לא טעמתם אותו, יל'א חבר'ה לייצים, הבלוג הזה בשבילכם....בתאבון!