לרגע הזה פיללתי. שמישהו או משהו יפיח בי רוח ילדות שמחה. הקינוח הזה (בגירסה טיפה שונה) הוא הקינוח עליו גדלתי. אני מודה שגדלתי טיפה יותר מדי אבל באמת שזה לא באשמת המנה אלא באשמתה של סבתא רוזה (רונה... רוזה) זיכרונה לברכה. הגירסה הזו היא בהשראת תאילנד, שם , אם תירצו ואם לא, אין שמנים, אז להרגע. עכשיו תקשיבו, זו מנה באמת מדהימה, היא לא מתוקה היא רק מתקתקה (שזה הבדל גדול), היא מוגשת חמימה מה שהופך אותה לכזו שגוררת אחריה תשואות, נודף ממנה ריח קוקוס, דבש ווניל שאין לעמוד בפניו. היא מוגשת בצלוחית קטנה וחמודה, ואותי כמו את כל הבנות שאכלו אותה במסירות היא הקסימה... אני, כמו שרק אני מסוגלת, עד שלא ראיתי בעיניים שלי את קרקעית הסיר לא יכולתי להרגע, ואולי באמת אני באופן חריג, צריכה לאכול מסירים, אתם לא חייבים, אתם נורמלים.
ישנן גירסאות יותר מסובכות שהתפרסמו לאחרונה אבל אם תיצמדו לאמת שלי (וזה מה שתעשו כי אנחנו חברים), אתם תבחרו את המתכון המאד מאד מוצלח הזה.
בתאבון וסופ"ש טוב לכולנו,
רונה
צילום ועיבוד דיגיטלי של התמונות בפוסט זה באדיבות מרב הניג, עוד עבודות של מרב אפשר ושווה להיכנס לדף הפייסבוק שלה http://facebook.com/merav.henig וגם דרך האינסטגרם meravhenig
