14 בנובמבר 2012

ארטישוק.



עבורי ארטישוק הוא זכרון ילדות. אילו הייתי מבקרת במאסטר שף זו עלולה היתה להיות המנה שהייתי בוחרת
למשימת "זכרון הילדות" ואיתה עלולה הייתי לעוף מהתכנית כבר בשלב הזה (לא מושקע מספיק?)
אמא שלי היתה מושיבה את אחי ואותי "לנקות" את הלבבות מהעלים בכדי שתוכל למלא אותם בבשר לאורחים המכובדים שביקרו בבית הוריי... אם כי לב הארטישוק עומד בפני עצמו כמעדן.
ארטישוק הוא "נשנוש" מנחם, למרות ש"ירוק" אף פעם לא נכנס לקטגוריה הזו, במקרה הזה כן.
קל מאד להכין אותו (כשיודעים איך), הוא בשרני, בעל טעם מיוחד, אוכלים אותו חמים, וכמו בחיים, הדרך אל הלב
יש בה מידה של עמל.
הצילומים היפים שהשתדרגו לאחרונה, גם הם פרי עיתה של סיון בעזרת קורס צילום מזון שעברה בסטודיו של דניה, פרטים על הקורס הבא אפשר לקבל בבלוג מתכוניישן. לינק לבלוג אפשר למצוא כאן בבלוג בעמודה הימנית תחת הכותרת "בלוגים ואתרים שווים".
הנה לכם משהו לכרסם לפני או אחרי שאתם מכניסים את עצמכם לכושר, קוראים מקסימים וממושמעים.
שתהיה לכם שבת מקסימה ונעימה

באהבה
רונה



לארטישוקים:
ארטישוקים
לימון שלם חצוי
שמן זית, קצת
מלח
יוגורט להגשה, אני אוהבת יוגורמה
 

לעבודה:
1. שוטפים את הארטישוקים וקוטמים את הגיבעול (משאירים כ2 ס"מ ממנו).
2. מצופפים את הארטישוקים בסיר, ממלאים במים (לא יעזור כמה עמוק הסיר, הארטישוקים תמיד יצופו וזה בסדר). מטפטפים קצת שמן זית, סוחטים את שני חצאי הלימון על הארטישוקים ומכניסים אותם לסיר. מפזרים מלח.
3. מביאים לרתיחה ומכסים. מנמיחים את האש ומבשלים כ20 דקות, הופכים את הארטישוקים וממשיכים בבישול. מבשלים עד שאפשר לנתק עלה מהארטישוק. לא יותר מזה. אנחנו רוצים לבבות בשרניים ולא מושיים.
4. מעבירים את הארטישוקים לצלחת הגשה, מעבירים את היוגורט לקערה ומתחילים לזלול.


הוראות אכילה לחדשים בתחום:
את הסוף של כל עלה (זה שקרוב לבסיס) טובלים ביוגורט ומגרדים בעזרת השיניים העליונות את הבשר. לאט לאט העלים נהיים דקים יותר ולקראת הסוף אפשר לתלוש את כולם יחד, לטבול יחד ולאכול את הקצוות.
לבסוף נשארים עם "הלב" כשבתוכו יש "קוצים", את "הקוצים" מושכים החוצה ואז נשאר לנו לטבול את הלב ביוגורט ולאכול אותו בשלמותו. מעדן!


 ילדיי מוסיפים ליוגורט מעט שמן כמהין. ילדים טובים. טפו טפו.


Print Friendly and PDFלחצו כאן לגרסת הדפסה

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי שלא תפספסו אף מתכון...


אין תגובות:

פרסום תגובה